הסאב-וופר נועד להעביר תדירויות נמוכות במיוחד, מקובל להתייחס לתדירויות מתחת ל -40 הרץ כתחום העבודה של רמקול כזה.
סאב-וופר שאינו איכותי מספיק, או שאינו מותאם היטב למערכת - כפי שקורה אצל כמעט 100% מהמשתמשים - יסבול מאחת או משתי הבעיות הבאות:
- צליל עמום, מהדהד ובלתי ברור עקב הווצרות גלים עומדים בחדר.
- באס הנשמע מנותק לחלוטין משאר טווח התדירויות, בלתי הומוגני, שאינו מתמזג עם המוזיקה או הפסקול.
בעיות אלה מוחרפות במיוחד בשנים האחרונות, בשל נטיית יצרנים רבים להוסיף את מה שהם קוראים לו "סאב-וופר", למערכות הכוללות רמקולי מדף קטנים, ולטעון כי תוספת זו משלימה לרמקולים אלה את כל תחום התדירויות הנמוך. יחידות סאב-וופר אלו צריכות להתחיל לפעול מתחום תדירויות של 120 הרץ לפחות, ולכן אינן מסוגלות לכסות בצורה מדויקת גם תחום זה וגם את תחום הבאס התחתון האמיתי - 20 עד 40 הרץ.
התוצאה היא אחת משתיים: או שסאב-וופר כזה מכסה היטב את תחום התדירויות של הבאס העליון (40 עד 120 הרץ) - אם הוא בנוי ומתוכנן נכון, או שהוא מכסה את תחום התדירויות הנ"ל בצורה לא טובה - אם הוא מתוכנן לא נכון, או שהוא מנסה לעבוד גם בתחום התדירויות של הבאס העליון ושל הבאס התחתון גם יחד - ואז הוא ישמע בהכרח רע. בשני המקרים הראשונים שתיארנו, הרמקול כלל אינו סאב-וופר (למרות שהיצרן קורא לו כך) אלא פשוט וופר. במקרה השלישי, הרמקול אכן ראוי לכנוי סאב-וופר, אבל הוא ישמע בהכרח רע במצב זה, כיוון שממברנה שאמורה להיות מסוגלת להוציא סיגנל נמוך באמת (20 הרץ ומטה) תהיה איטית מאוד ותכניס עיוותים וחוסר דיוק רב בתחומי התדירויות הגבוהים יותר של הבאס העליון. האפשרות הרביעית והאחרונה, שיצרני מערכות כאלה אינם מספרים עליה, היא סאב-וופר שיהיה גם בעל איכות טובה וגם ירד ל - 20 הרץ ומטה. אבל סאב-וופר כזה יכול לעבוד רק מאזור ה - 40 הרץ בגבול העליון שלו, ולכן ניתן לחברו רק לרמקולים גדולים עם באס טוב משל עצמם
